|
למפקדי היקר שלומי!
איך אפשר לכתוב לך מעל דפים אלו?
עברו רק שלושים יום וזה נראה נצח.
כל דבר בפלוגה מזכיר לי אותך,
לאן שאני הולך ולאן שאני מביט,
אני רואה את דמותך.
חיילים בוכים לי על אובדן, שאין יקר ממנו- אתה.
אני מנסה להרגיע את כולם, מנסה ומנסה,
אך זה בלתי אפשרי.
עכשיו אני יודע בדיוק עד כמה החיילים אוהבים אותך,
מעריכים אותך, מצדיעים לך.
אני יושב עם עצמי ופשוט לא מאמין למה שקורה.
אני חזק עם החיילים, אבל כשאני לבד- אין מי שינחם אותי.
כל כך כואב לי, אני פשוט בוכה.
כן, כן הרס"פ העצבני והקשוח שלך לפעמים בוכה.
אני לא יכול לעכל את האסון הנורא הזה.
הבאתי לאמא שלך את החפצים האישיים שלך,
והיא פשוט נפלה מהרגליים.
יש לך משפחה נהדרת, רק חבל שהכרתי אותה ברגעים שכאלה.
לא יודע איך, אבל אני אאסוף כוחות ואעשה הכל הכל הכל, על מנת שכולם ידעו מי היית, כמה עשית וכמה חיי אדם הצלת.
אני מבטיח שתהיה לך אנדרטה בגדוד ובפלוגה.
אני אוהב אותך,
בכבוד, הערכה והצדעה
|
|
