למשפחת כהן ביום ששלומי הלך לנו, חברי מהצבא העיר אותי משנתי לבשר לי על מות חברי הטוב, שלומי. הוא העיר אותי לסיוט שמעולם לא חשבתי שהוא ייתכן ואפשרי. ומאז אני רואה את דמותו של שלומי כל עת ורגע לנגד עיניי בשעה שהקיצה אותי לסיוט. את שלומי, אינני יכול לשכוח, ותמיד הוא יינצר בליבי כאדם יחיד ומיוחד במינו. אני מקווה שיום אחד אצליח להשלים עם העובדה ששלומי, חברי היקר איננו ולתמיד, אך דמותו תיחקק בליבי לעד. לכם משפחת כהן, אני מאחל שתזכו לכוחות שיעזרו לכם להתגבר על הכאב הגדול של כולנו ובעיקר שלכם שי ביטון