ש"ת תיקשמ -   ניבה שרון

בזמן האחרון התחלתי לחשוב על מה אכתוב לך כשתשתחרר, רציתי להגיד לך שלדעתי אתה מפקד שמעריכים בהסתכלות אחורה. נוקשה ואסטרטגי, ולא מתפשר בהווה ומביט לעבר כ"כ מלמד ומחנך ופועל נכון. לצערי הכ"כ רב זה אינו המבט לאחור, לו ייחלתי. ברגע ששמעתי על מותך, תמונות מן העבר החלו לרוץ באי נחת במוחי- נזכרתי בין השאר בפעם הראשונה שפגשתי אותך, ב- 109- דמות דומיננטית ומורגשת, רצינית וקונקרטית. לקח לי זמן לרכוש את אמונך- צריך להוכיח את עצמך על מנת לקבל קרדיט וחופש פעולה משלומי. עם הזמן התרככת. העבודה איתך נהייתה טבעית ותורמת וכ"כ נוחה. דאגת לי תמיד לדרכי הגעה, למקום שינה. לא היה חייל אחד שדיברנו עליו ולא ידעת כל פרט ופרט שולי על חייו. לא פספסת אף אחד. היו ימים שחיכיתי לך במשרד עד השעות הקטנות של הלילה ( והתעקשת שאחכה ), ואז דיברנו, חתמת, פתרנו, החלטת. בוועדות הפרט שהתקיימו במשרד שלך, כשאתה ה"בוס" , נראית שולט כ"כ, בטוח בעצמך, אתה ניהלת אותן, כמו שמפקד צריך להיות. שלומי, היית משהו מיוחד וספציפי וחד פעמי. אפשר לזהות את ההליכה שלך ממרחקים, כמו את הקול. אתה צלול תמיד, גם אחרי חצי שעת שינה ביום. אתה משרה תחושת ביטחון בנוכחותך, ויש לך חיוך שכמה שניסו לחקותו, אין לו תחליף בשום מקום. ניחנת בלב גדול- גדול. לא החצנת, אך כולם ידעו. את המשכורת שלך חילקת- אם לפריסה לחיילים, אם לשכר דירה, או פשוט לחובות של חיילים. את כל מאמציך השקעת, הכל ידעת ושאלת ועקבת. לא השארת בעיה לא פתורה, אף לא אחת!!! שלומי- נותר לי לומר לך רק דבר אחד, שאיני יודעת אם הספקתי לומר- תודה, על שיצא לי לעבוד עם מ"פ כמוך, על שלימדת אותי, על שהכרתי אותך. תודה. ניבה שרון מ.ת"ש.