םימודק ט"בק   שלומי חזוני

שבוע לנפילתו של רס"ן שלומי כהן בקלקיליה תחילה הודיעו לי על התקלות בקלקיליה, דיברו על נפגעים, דיווח על הרוג ואח"כ ההודעה שנהרג שלומי, שלומי מנחשון, ההודעה ואיתה גל הכאב הפתאומי , כזה שהיינו חשים פעם על כל הרוג והרוג כשעוד היה כוח לזה. לדעתי ניתן לספור את האנשים בקדומים שהכירו אותך על אצבעות יד אחת וגם השמות "קודקוד ברקאי" או "קודקוד פולאריס " הישן והטוב לא יוסיפו על מספר קטן זה. אבל אני הכרתי אותך היטב. אתה מלך חיי הלילה במרחב הישוב- אתה וחייליך פעלתם בלילות בזיתים הסמוכים לכרמי קדם, בואדי של קדומים צפון, במורדות הר חמד, כהים חרישיים ארבתם פטרלתם, כאשר תושבים נמים בבתיהם בשלוה עשרות מטרים בודדים מכם. הייתי פוגש אתכם חוזרים מהפעילות, היינו מדברים בטלפון או בקשר כדי לבצע חבירה בטוחה ללא דו"צ, תמיד היית מגיח ראשון מתוך החשיכה נושא בקלילות מבנה גוף של מתאגרף במשקל כבד, האנטנה במכשיר הקשר שלך ה-624 שמוטה מעבר לכתפך קדימה והחיוך.... החיוך החם האופטימי המעט-נבוך, חיוך של אדם שלא צריך לספר ספורי גבורה או להשתחץ כדי לבנות לעצמו אגו, כיוון שברור שהוא הטוב ביותר בנמצא, וכולם מסביבו יודעים זאת- חוץ ממנו. אף אחד מהקודקודים בגזרה לא הכיר את הגזרה שלנו כמוך. תמיד מגיע במהירות- הראשון מכולם- גם אם קראו לך מיקיר, מצופים או מעמנואל. נכון, לפעמים בתרגילים תחמנת, חיכית בקדומים ומיד בתחילת התרגיל הגעת והמח"ט שואל בסיכום "שלומי איך הגעת כל כך מהר, מאיפה יצאת?" ואתה בתמימות "מעמנואל" וקורץ לי בחושך..... ובמקומות שאחרים חיכו, חשבו, התארגנו, ביצעו נהלי קרב ארוכים, אתה פשוט נתת פקודות קצרות ויצאת... יוזם, תוקף, מחפש, סורק... לפני שבוע וחצי בלבד, זיהוי של שתי דמויות באזור הר חמד והגדוד מנסה לסגור עליהם, קיבלת משימה להמתין ומיד הודעת למג"ד שאתה יוצא לסריקה רגלית בואדי של קדומים צפון, וקיבלת אישור. שאלתי אותך בקשר הצבאי- "קודקוד ברקאי זה מה שיש לך לעשות עשרה ימים לפני השחרור?" וצחקת.... ומוקדם בוקר נפגשנו בקדומים צפון וחזרנו על הבדיחה שכשתשתחרר תבוא לעבוד בבטחון קדומים רק ששוב לא הסכמינו מי יהיה כפוף למי.... עוד תשעה ימים לשחרור בלבד כי כבר בוקר.... אני לא יודע כמה מלאכים שלח אלוקים לשמור על קדומים אבל אתה היית הבכיר ביניהם, כששלחו אותך לגזרה אחרת- לפדואל, אלפי מנשה, יקיר, התחלתי לדאוג, כשחזרת ידעתי שאנחנו לא לבד.... שלומי, שלומי מנחשון, ניסיתי להיזכר מה שם המשפחה שלך- ולא הצלחתי רק בלוויה שמעתי את הקול אומר "קצין צבא הגנה לישראל רב סרן שלומי בן.... למשפחת כהן" וחשבתי שלא שכחתי את שם המשפחה, פשוט אף פעם לא ידעתי אותו. סוג כזה של חברות..... לפעמים מישהו בחטיבה היה קורא לי במירס "שלומי שומע?" ואז מוסר לי מידע שלא קשור אלי, לפעמים חסוי ולפעמים מביך... והייתי עונה "טעית בשלומי" ואז ההתפלספות "זה שלומי נחשון?" "לא, שלומי קדומים" ואז הצחוק וההתנצלות... והנה עוד נושאים לדבר עליהם בפגישה הבאה שלנו כשאתה משתגע מאיפה אני יודע דברים כאלה. עכשיו, אחרי שטמנו אותך באדמה אני מסוגל לזכור אותך רק כך- יוצא מתוך החושך, חסון ובלתי מנוצח- אפילו שכשנכנסתם לקלקיליה העמיסו לך משהו על הג`יפ בקלקיליה ורק אחרי יום וחצי גילית שזה מטען ונצלת בנס- האנטנה שמוטה על הכתף, והחיוך על הפנים, ותושמי קדומים ישנים במרחק קצר ממך בשלווה, ואני אפילו לא מכיר את שם המשפחה שלך.... רב סרן שלומי כהן, קדומים שלא הכירה אותך בחייך מצדיעה לך בדרכך האחרונה! שלומי חזוני- קב"ט קדומים.