םיירפא ,ל"מח .ק   נעמה טייכר

שלומי, שמעתי עליך לראשונה בתחילת האינתיפאדה, כשרק הגעתי לחטיבה. השאירו אותך במחסום 107 והעבירו את שאר הגדוד ליקיר, סמכו עליך שתסתדר שם לבד ותצליח לעמוד מול האש הבלתי פוסקת. במשך הזמן למדתי להכיר אותך- עם החיוך המדהים, הרגשת הביטחון שהקרנת, הסמכותיות, האכפתיות, ההשקעה. עם הזמן שעבר, ראיתי איך כולם סומכים עליך- איתן ודוד המח"טים, יורם וצביקה המג"דים, כולם ידעו שאם שלומי משלח למשימה, אין סיכוי לכישלון. לקראת השחרור שלי, כשהיית מ"פ של הפלוגה היחידה של גדוד 90 בצופים, דאגת כל ערב לבוא לחמ"ל, להסביר לי ולבנות בדיוק איפה נמצא כל כוח, מה כל כוח עושה ולא עזבת עד שהיית בטוח במאת האחוזים שכל מי שצריך לדעת יודע ושאף כוח שלך לא יעמוד מול סיכון מיותר. אחרי הלילות הארוכים, שהיית עושה במעצרים או במבצעים אחרים, היית מגיע- עם אותו חיוך ועליצות ועירנות שלא נגמרת, ולא משנה מה השעה וכמה מוקדם היית צריך לקום למחרת. שלומי, יפה הבלורית והתואר- תמיד ראיתי בך מפקד הכי איכותי שיש בצה"ל- עשוי ללא חת, שאף אחד לא יכול להכניעו. למרות הזמן שעבר, אתה תמיד תישאר מול עיני- עם החיוך הפה, העוצמה שהקרנת, חכם, מלא בידע, אכפתי, דואג לכל פרט, עשוי ללא חת. זוכרת תמיד, נעמה ק. חמ"ל אפרים.