העקב ,ח"רשק   אשר

שלומי הזיכרון הראשון שיש לי הוא ששלומי פורץ למשרדי תוך קריאה: "קשר"ח, אני לוקח את ה- 624 שלך לתרגול הגדוד הצפוני!", התגובה המיידית שלי הייתה: "מי זה החוצפן הזה?", אבל מהר מאוד הבנתי ששלומי הוא אחד מעמודי התווך של החטיבה, קמב"ץ בכל המובן ששולט ויודע בכל רגע איזה כוחות עובדים, איזה סיורים עושים פתיחות ציר ומי בדיוק נח. בהמשך היה זה שלומי שלימד אות על הגזרה- כיצד חונכים מ"פ בפעילות על הגדר, מה הנוהלים ומה התרגולות. שלומי היה מאוד מקצועי ומאוד אכפתי לנעשה בחטיבה, הוא לא חסך אף מאמץ כדי שהדברים ייעשו בצורה הטובה ביותר, לא פעם התעקשותו על צורת הביצוע של אנשי המילואים גרמה לחיכוכים בינו לקצינים, אולם אין זה הפריע לשלומי לעשות את שלומי. שלומי אהב את הבקעה ואהב את שדגרת החיים בחטיבה, שדגרה של הקפצות "פרש תורכי", במהלך ההקפצות שלומי היה מצוות לחפ"ק החטיבתי, כאשר החפ"ק היה מגיע לנקודה צוות הקשר היה מתחיל לפרוס את מערכותיו ושלומי היה מסייע. מספר דקות לאחר מכן היה ניתן לשמוע אותו בקשר נותן חיתוכי מצב ומעביר הנחיות. שלומי היה "חי" את ההקפצה ובסיומה היה עוזב את המקום, לא לפני שסייע לצוות החפ"ק לקפל את הקשר, לא פעם שמעתי מהחיילים שלי שהם רוצים לקפוץ רק עם שלומי. שמחתי מאוד ששלומי יצא לקורס מ"פים, לא פעם אמרת לו שהוא חייב להישאר בצבא כי הוא אוהב את החיים האלה. מאז שעזה את החטיבה נפגשנו בכל מיני הזדמנויות ותמיד ראיתי על פניו את אותו חיוך שובב שהראה עד כמה הוא נהנה, אולי לא פלא הוא שהדבר שאני זוכר הכי טוב אצל שלומי זה החיוך. אזכור אותך תמיד! אשר.