אבי

שלומי, כבר חודשיים עברו ועדיין קשה וכואב לי על כך שלא הכרנו אותך כמו שאמא שלך מספרת. עדיין יש מן תקווה כזאת שאתה עדיין פה, אנחנו מרגישים בך. אפשר לומר שמרוב שמדברים על כל הדברים שעשית, אתה עדיין כאן אתנו ומאוד קשה לדבר עליך בזמן עבר. חבל, חבל, חבל..... כל כך רציתי להכיר אותך אחרי הצבא, רק חבל שהכרתי אותך בדרך הזאת. למשפחה: אני מקווה שתמשיכו להנציח את שלומי בדרך שלכם ושתמיד נרגיש שהוא פה אתנו. אני רוצה שתהיו חזקים ושלא תשברו. הלוואי והיה ניתן להחזיר את הזמן לאחור, כי זה כואב יותר מידי, יותר מידי... אבי